תהליכי קבלת החלטות בתנאי אי ודאות, הטיות פסיכולוגיות והשפעתן על ניהול סיכונים ועסקאות גידור

תהליכי קבלת החלטות בתנאי אי ודאות, הטיות פסיכולוגיות והשפעתן על ניהול סיכונים ועסקאות גידור

תהליך קבלת החלטות, הדרך שבה אנשים וארגונים שוקלים חלופות ובוחרים פעולה, הוא תחום מחקר מרכזי בפסיכולוגיה ובתורת המשחקים. בשנים האחרונות הוא הפך לנושא חובה בכל ארגון, במיוחד בהקשרים של ניהול סיכונים, עסקאות גידור וקבלת החלטות פיננסיות בתנאי אי ודאות. זה רלוונטי ללקוחות פרטיים, עסקים וחברות, כולל מנהלי כספים, בעלי עסקים וגורמי הנהלה שמנהלים חשיפת מט"ח בישראל.

למה קבלת החלטות היא לא תהליך פשוט

על הנייר זה אמור להיות פשוט, אוספים נתונים, מגדירים חלופות, משווים ביניהן, ומפעילים שיקול דעת כדי לבחור את האפשרות המועדפת. בפועל, זה לא עובד ככה.

מחקרים רבים מראים שקבלת החלטות בתנאי אי ודאות נוטה להיתקל בכשלים שחוזרים על עצמם, וכתוצאה מכך מתקבלות החלטות לא עקביות ולעיתים לא רציונליות. הסיבה המרכזית היא שימוש בהטיות ובהיוריסטיקות, כללי אצבע, שרבים מאיתנו לא מודעים לקיומם, ובטח לא להשפעה שלהם בזמן אמת.

בהמשך נתמקד בהטיות פסיכולוגיות שמשפיעות על החלטות יומיומיות, ונראה כיצד הן באות לידי ביטוי בתהליך ניהול הסיכונים בחברה, ובפרט בהחלטות סביב גידור מט"ח.

תורת הערך, Kahneman & Tversky (1979), ומה השתנה בהבנת ההחלטות

בניגוד למודלים קודמים שהתמקדו במה שאנשים אמורים לעשות כדי לקבל החלטות "נכונות", המחקר של דניאל כנהמן ועמוס טברסקי (Kahneman & Tversky, 1979) תיאר מה אנשים עושים בפועל. אחד המושגים המרכזיים שהוצגו הוא תורת הערך, שמסבירה למה אנשים לא שוקלים רווח והפסד בצורה סימטרית, ולמה הצגת המידע משנה את ההחלטה.

• הבחנה בין רווחים להפסדים תוך התייחסות לנקודת ייחוסרווח או הפסד אינם "אובייקטיביים", הם נגזרים מנקודת הייחוס של האדם, כלומר מה הוא ציפה שיקרה. אותה תוצאה יכולה להיתפס כרווח אצל אחד והפסד אצל אחר, תלוי בנקודת המוצא ובאופן שבו הוצגו האפשרויות. נקודה קריטית היא שהפונקציה תלולה יותר בהפסדים, הפסד מרגיש כואב יותר מההנאה שנוצרת מרווח באותו גודל.
• מושג ההסתברות הסובייקטיביתבעולם של ודאות מלאה, ההסתברות אמורה להיות מוסכמת וברורה. בסביבה של אי ודאות, אנשים מעריכים הסתברויות בצורה שונה, ולעיתים מעוותת. המחקר מצא נטייה להערכת יתר של הסתברויות נמוכות ולהערכת חסר של הסתברויות גבוהות, מה שמשפיע על בחירה בין חלופה בטוחה לבין חלופה עם סיכוי ותנודתיות.

קל למצוא לזה דוגמאות בחיים. אנשים פועלים מתוך תחושה ולא רק מתוך מתמטיקה, ולכן הם מקבלים החלטות שמרגישות נכונות, גם אם הן לא ממקסמות תוצאה לאורך זמן.

הטיות מרכזיות בקבלת החלטות בתנאי אי ודאות

ברור שלכל אחד יש תיאבון סיכון שונה, אבל מעבר לזה, יש הטיות שחוצות תפקידים, ניסיון ותחומי אחריות, והן נוטות להופיע במיוחד כשיש לחץ, רעש תקשורתי או תנודתיות בשווקים.

1. Loss Aversion, הכאב מהפסד גדול מן ההנאה מרווח באותו גודל. לכן רבים יעדיפו חלופה מוכרת ובטוחה לכאורה, גם כשהיא לא בהכרח החלופה הטובה ביותר במונחי תוחלת.
2. Fear of Regret, פחד מחרטה. לעיתים הפחד "לטעות" חזק יותר מהמחיר של אי פעולה, ולכן נמנעים מהחלטה גם כשההימנעות עצמה היא החלטה עם עלות.
3. Myopic Loss Aversion, שנאת הפסד קצרת טווח. נוטים לתת משקל גדול מדי לשינויים יומיים, גם כשהמטרה והמדיניות הן לטווח ארוך.
4. Regression to the Mean, רגרסיה אל הממוצע. נטייה להניח שהשוק "חייב" לחזור לנקודת מוצא או ממוצע, גם כשהמציאות יכולה להישאר שונה לאורך זמן.

כשמחברים את זה לצורך באישור סביבתי, לפחד להיראות "טועה", וללחץ ארגוני, קל להבין למה החלטות רבות לא מתקבלות לפי תהליך מסודר אלא לפי תחושה.

איך זה קשור לניהול סיכונים ולעסקאות גידור

השוק מאופיין באי ודאות, ולעיתים גם אירוע קטן בעולם יכול להפוך לשינוי משמעותי בשוק המט"ח המקומי. לכן גידור אמור להיות החלטה תהליכית, לא תגובה רגשית.

לדוגמה, יצואן שחשוף להיחלשות הדולר מבצע עסקת הגנה, אבל עדיין רוצה שהדולר יתחזק כדי לקבל יותר שקלים על כל דולר. אם עסקת ההגנה "נראית בהפסד" בטווח הקצר, הנטייה היא להתמקד בהפסד של הכלי הפיננסי ולהתעלם מהעובדה שהוא מתקזז כלכלית מול נכס הבסיס, כלומר מול ההכנסות בפועל.

כאן נכנסות גם עלויות שקועות (Sunk Costs). הפרמיה ששולמה יכולה ליצור רצון "להרוויח מהעסקה" במקום למדוד אותה לפי מטרתה, הפחתת סיכון ותנודתיות בתזרים.

הטיה נוספת היא תזמון. אחרי החלטה לגדר, כמעט תמיד עולה השאלה האם זה העיתוי הנכון. מי שפתח הגנות בשערים שנראו טובים בעבר, יהסס לפעול בסביבה פחות נוחה מבחינתו, כי נקודת הייחוס שלו היא העסקאות שנראות טוב יותר בדיעבד. זה מתכון להקפאה, ואז להחלטות חירום.

למה מדיניות ניהול סיכונים עוזרת לנטרל הטיות

מדיניות מסודרת היא כלי שמחליש רעש רגשי. היא מגדירה מראש מה מודדים, מתי פועלים, ואיך בוחנים הצלחה, בלי להתבלבל בין רווח והפסד "על הנייר" לבין המטרה העסקית.

בפועל, הטענה שהשוק תמיד חוזר לממוצע נשמעת טוב, אבל המסחר המודרני מושפע מהמון פרמטרים בו זמנית, מאקרו, זרימות הון, פוליטיקה, תמחור סיכונים, ותנודתיות. בטווחים קצרים קשה להעריך משקל של כל גורם, ולכן החלטות שמבוססות על תחושת בטן נוטות להתנדנד.

כלים פרקטיים לשיפור החלטות בגידור וניהול סיכונים

• הגדרה מראש של מטרת הגידור, מה מגדרים, תזרים, רווחיות, תקציב, או וודאות תפעולית, ורק אחר כך בוחרים כלי.
• כללי פעולה קבועים, טריגרים ברורים שמפעילים פעולה, במקום החלטות אד הוק לפי כותרות.
• הפרדה בין "תוצאה פיננסית" לבין "איכות החלטה", החלטה יכולה להיות טובה גם אם בטווח קצר היא נראית לא נעימה.
• תיעוד החלטות, מה הייתה נקודת הייחוס, מה היו הנתונים, ומה היה ההיגיון, זה מצמצם שכתוב היסטוריה בדיעבד.
• בדיקה תקופתית לפי מדיניות, ולא לפי תנודתיות יומית, כדי לא להפוך גידור לניהול רגשות.

סיכום

הטיות פסיכולוגיות הן לא בעיה של "אנשים לא מקצועיים", הן תכונה אנושית שמופיעה גם אצל מנהלים מנוסים. היתרון של ארגון הוא האפשרות לבנות תהליך שמקטין את ההשפעה שלהן. לאורך זמן, מדיניות מוגדרת מראש, תיעוד, ומדידה עקבית, בדרך כלל מנצחים החלטות אקראיות ומספקים ניהול סיכון יציב יותר.

אפסייד פיננסי הראל בע"מ